-
הישוב היהודי בתוך החומות
עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח המתוחם בין חומות העיר העתיקה בלבד, שהייה מחוץ לחומות.
הרובע היהודי בירושלים איכלס את כל היהודים שישבו בירושלים, (כ- 14 אלף יהודים). בעקבות זאת הייתה צפיפות רבה, מחירי הדירות היו גבוהים מאוד, תנאי החיים היו גרועים.
היהודים חששו לגור מחוץ לחומות מתוך חשש מהתקפות של בדואים ושודדים, כמו כן מחשש ש "כַּספֵי החַלוקָה" לא יגיעו ליעדם, מה עוד ששירותים היו בתוך העיר. -
הקמת השכונה משכנות שאננים
השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה היתה "משכנות שאננים" . שכונה זו נבנתה על-ידי משה מונטיפיורי שפעל להרחבת הישוב היהודי מתוך חשש שיהודים לא ירצו לעלות יותר לארץ. מצד שני מצוקת הדיור, המגיפות, הטיפוס והחולירע שהתפשטו בירושלים דחפו יהודים להתיישב מחוץ לחומות.
היה זה מעשה אמיץ. שערי העיר העתיקה ננעלו בלילות ולכן נדרש אומץ לב מיוחד לשהות מחוץ לחומות העיר. -
הקמת השכונה מחנה ישראל
השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות הייתה שכונת מחנה ישראל, שהייתה הראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם. "מחנה ישראל" היא "שכונת עדה" ונבנתה ב-1865 על ידי היהודים המוגרבים (המערביים). ב-1854 עלו לירושלים ממרוקו הרב דוד בן שמעון (המכונה צוף דב"ש) ורבים מתלמידיו. בין פעליו החשובים של ר' דב"ש היו מפעלי בנייה למען אנשי עדתו. הודות להשתדלותו נבנו בתי מחסה, מוסדות חינוך, דת ורווחה לקהילתו. בין היתר הצטרף כבר ב-1869 לפעילות בניית שכונת "מחנה ישראל". שכונה קטנה זו נבנתה ליד בריכת ממילא ושרידי -
נחלת שבעה
שכונת נחלת שבעה - השלישית שנבנתה מחוץ לחומות - נוסדה בשנת 1869 ביוזמת שבעה אשכנזים ירושלמים, בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן בעיר העתיקה. הם שאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של הרובע היהודי. "השבעה" היו יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין (בייניש) סלנט - בנו של הרב שמואל סלנט, חיים הלוי (מראשי עסקני העדה האשכנזית), ואריה (לייב) הורוביץ (גדל כבן מאומץ במשפחת דוד ילין). הם שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות, אם כי עדיין נחשבה התיי -
הקמת השכונה בית דוד
השכונה הרביעית מחוץ לחומות הייתה בית דוד, שהוקמה ב-1873 על ידי הנדבן היהודי דוד רייז. הלה ביקר בירושלים והתארח באחת השבתות בשכונת נחלת שבעה. במהלך השבת שמע את יוסף ריבלין דורש בבית הכנסת על חשיבות הרחבת גבולה של ירושלים, והחליט להירתם למשימה. הוא הפקיד סכום כסף גדול בידי ריבלין, וזה קנה מגרש סמוך לנחלת שבעה, ברחוב הרב קוק של ימינו. שכונת בית דוד נבנתה במתכונת של שכונת חצר קטנה, שלה בור מים מרכזי. בקומה התחתונה היו משרדי הוועד הכללי - כנסת ישראל (הגוף בעל סמכות הניהול העליונה של הישיבות, והכוללים -
הקמת מאה שערים
מאה שערים הוקמה בשנת 1874 על ידי "חברת בוני ירושלים". בין מייסדיה היו יוסף ריבלין ויואל משה סלומון, ששנים מספר קודם לכן התנסו בהקמת שכונת נחלת שבעה. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת מכמה שכונות שנבנו באותה תקופה על ידי התאגדויות תושבים שביקשו לצאת מבין חומות העיר העתיקה ולהקים לעצמם בתי מגורים בתנאים נוחים. 100 חברי האגודה היו רחוקים מלהיות בעלי אמצעים, וברובם התפרנסו מכספי החלוקה. לכן, ככל הנראה, רכשו לעצמם מגרש מרוחק יחסית מדרך המלך של אותה תקופה – רחוב יפו - שבסביבתו הקרובה היו מחירי הקרקעות
