-
תל אביב בראשיתה
תל אביבשכונת אחוזת בית נוסדה בשנת 1909 כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות, על ידי קבוצה של יהודים מיפו שהחליטה לצאת ממנה בשל הרצון לחיות חיים עבריים עצמאיים. קבוצת יהודים זו התכנסה לראשונה ביולי 1906 והתאגדה בשם "אגודת בוני בתים" (ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית"). הקבוצה תכננה להקים עיר עברית איכותית מחוץ ליפו, על פי הדגם המערב אירופאי העדכני. בשנת 1910 החליפה אחוזת בית את שמה ל"תל אביב".
יום יסודה הרשמי ש העיר נחשב כ' בניסן ה'תרס"ט (11 באפריל 1909)מתוך ויקיפדיה -
תוכנית גדס 1925- שלטון המנדט הבריטי
עם תנופת הצמיחה של העיר בשנות ה-20, הוזמן מתכנן הערים הבריטי סר פטריק גדס להכין תוכנית מתאר לעיר העתידה לגדול לעיר בת כ-100,000 תושבים. תוכנית המתאר שיצר גדס, הידועה כתוכנית גדס, יצרה בין היתר את המערך הפיזי המשרת את מרכז תל אביב עד היום, והיה בה הבסיס הרעיוני שאיפשר את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. ברוח רעיון עיר הגנים תכנן גדס רחובות ושדרות ממערב למזרח שיכניסו בריזה מהים, ורחובות מדרום לצפון שיאפשרו התפתחות מסחר בעיר.
מתוך ויקיפדיה -
Period: to
תל אביב- תוכניות בינוי 1925 עד שנות ה-2000
תל אביבהתפתחותה התכנונית של העיר תל אביב -
יעקוב בן סירה- מהנדס העיר החל משנת 1929
שנת 1929 מינה אותו מאיר דיזנגוף למהנדס העיר תל אביב על-פי המלצתו של הולידיי, וכעבור פרק זמן קצר החל לטפל בהכנסת שינויים בתוכנית גדס, היא תוכנית האב שהכין לתל אביב מתכנן הערים הבריטי פטריק גדס. השינויים הוכנסו בעיקר בחלק הצפוני של תל אביב, והעיר התרחבה לכיוון הירקון. פעילותו בתפקיד מהנדס העיר ניכרה מתחילתה בכמה תחומים. הוא פעל נמרצות להפיכת תל אביב לעיר בעלת חזות מודרנית, וכתוצאה ממדיניותו העקבית הוכתרה העיר כעבור שנים בתואר "העיר הלבנה - עיר הבאוהאוס". בנוסף, ניכר חותמו בתכנון ובבניית בתי הספר ב -
תכנון בשנות ה-50 של המאה ה-20
משנות ה-50 המשיכה תל אביב להתרחב והוקמו שכונות חדשות רבות. השכונות המזרחיות לרחוב אבן גבירול ולשטח תל אביב של תקופת המנדט, נבנו ברובן ברוח עיר הגנים של גדס במתווה עירוני דומה מאוד. במקביל, נבנו שכונות לוויין גם מצפון לירקון וממזרח לאיילון. שכונות אלה, כגון יד אליהו ורמת אביב הוקמו כשכונות גנים אף הן, אך במנותק מהרקמה העירונית הרחבה של מרכז העיר. אל שכונות אלה הצטרפו עם השנים עוד שכונות רבות שהתאפיינו בשלל גישות של תכנון עירוני, משכונות שיכונים ופרוורים המתאפיינים בבנייה פרטית ועד שכונות כדוגמת ש -
בניה לגבה בשנות ה-80- 90
משמוצו כמעט כל עתודות הקרקע של תל אביב, החלה בשנות ה-80 מגמת הבנייה לגובה, שהתעצמה בשנות ה-90 וה-2000. מגמה זו כוללת שני כיוונים עיקריים: בניית מגדלים במקום בתים נמוכים במרכז העיר או על ידי עיבוי עירוני ומיצוי שטחים, בין השאר בעזרת ניוד אחוזי בנייה ובניית מגדלים בשטח הפתוח החשוב ביותר שהפך שימושי מאז סוף שנות ה-80 והוא אזור נתיבי איילון.
בניית המגדלים לאורך נתיבי איילון והצירים המקושרים אליו ממזרח למרכז העיר השפיעו רבות על המתאר העירוני הכללי של העיר ואף הסיטו את מרכז העסקים הראשי של העיר מזרחה
