היווצרות בעיית הפליטים בישראל

פתיחת המלחמה

Nov 30, 1947

דבריו של בן גוריוןהאליטה הערבית בישראל עוזבת את איזורי הקרבות. בשלב זה המלחמה מתנהלת בין כוחות לא סדירים משני הצדדים. הנטישה החלה בערים מעורבות ואיזורים בקרבת גושי התיישבות יהודיים.
ברגע שהאליטה עוזבת- אין הנהגה, אין מוסדותוהאוכלוסיה נשארה לבד.

"תוכנית ד'"

Mar 10, 1948

מפת הפליטים, עמ' 851בשלב זה היישוב היהודי וכוחותיו הצבאיים עוברים ממצב של הגנה למצב של התקפה. שינוי זה יוצר בריחה המונית מתוך פחד. במקביל מעודדות תחנות שידור ערביות את הבריחה מתוך הבטחה שהתושבים יחזרו לבתיהם בסיום המלחמה. תיאור זוועות מעשיהם של חיילי צה"ל ,לכאורה, מגבירות את זרם הפליטים.

פלישת צבאות ערב

May 10, 1948

כתבה על חיפה (עמ' 3).בשלב זה הלחימה היא בין שני צבאות, בתוספת של אמצעי לחימה. המלחמה מתפרשת ברחבי הארץ. עזיבת הפלשתינאים מתגברת "עד יעבור זעם" מתוך הנחה שהעזיבה היא זמנית. בשלב זה מדינות ערב המעורבות במלחמה באופן ישיר מעוניינות לצמצמם את מימדי העזיבה, כדי לא לקבל את הפליטים בארצן.
עזיבה משמעותית הורגשה בעיקר לאחר קרבות "עשרת הימים".
מנקודת מבט יהושדית- הפלשתינאים אשמים בפלישת צבאות מדינות ערב ,אחראים למצוקת המדינה שרק קמה, ונחשבים לגיס חמישי. לכן- ישנן תופעות של גירוש יזום וספונטני מהכפרים, מצירי תנועה וליד ישובים

סיום המלחמה

Mar 10, 1949

האוכלוסיה הפלשתינאית שחיה בתוך גבולות ישראל ומחוצה לה כפליטים הופכים להיות לא- רלוונטיים בכל שיחות לשביתת הנשק, גם כגורם מדיני וגם כגורם צבאי. לא מקבלים הכרה ממדינות ערב/ מהאום/ מהמעצמות.
תפקידם ככלי ללחץ על ישראל בלבד.

המצב אז והיום

Mar 10, 2013

עדויות ודברי מנהיגים, עמ' 4-6בעיית הפליטים היא בעיה בוערת וקבועה ביחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית, וגם בין היחסים עם מדינות ערב.
האוכלוסיה הפלשתינאית חיה במצב ביניים, שלא מאפשר לה לחזור/ להישאר, מצב עמום וקשה גם מבחינת תנאי- חיים בסיסיים.
מדינת ישראל מתלבטת לארך השנים לגבי זכות השיבה. ההתלבטות החלה עוד בזמן המלחמה ועד היום.