המעבר מהעת העתיקה לימי הביניים timeline

פעולתו החשובה של רבי הייתה עריכת המשנה. התורה שבעל-פה עברה מדור לדור, מאב לבן וממורה ללמיד. חכמי כל דור הוסיפו לתורה שבעל-פה כללים ופירושים, מדרשים ואגדות וגם גזרות ותקנות. במשך השנים היצתברו הלכות רבות, והיה חשש, שחלקים מהתורה שבעל-פה יאבדו, יישכחו, או שלא יימסרו בצורה מדוייקת. חשש זה גבר בגלל הרדיפות וגזרות השמד, ולכן היה צורך לרכז את כל התורה שבעל-פה. המשנה נחתמה בשנת 200 לספירה ונתקבלה על ידי כל לומדי התורה

מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית השתנה בימי הקיסר קונסטנטינוס. קונסטנטינוס האמין, שהאל אזר לו לנצח את יריבו, ולכן התיר לבני כל הדתות לעבוד את אלוהיהם כרצונם. בכך ביטל את האיסור הקיים על הדת הנוצרית. בסוף תקופת קיסרותו הפכה הנצרותלמעשה לדת השולתת במדינה. הלנה אימו של הקיסר ביקרה בארץ ישראל ובשל היעניינותה בארץ קמה כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושליים. נוצרים רבים באו לארץ ישראל, כדי לפקוד מקומות אלה, הקדושים לנצרות, ורבים מהם השתקעו בארץ

השבטים הגרמאניים איימו על גבולות האימפריה הרומית, אך לרוב הצליח הצבא הרומי להתגבר אליהם. לעיתים הרשו הקיסרים לשבטים הגרמאנים להתיישב לאורך הגבולות ולעבד אדמות בטוח שטח האימפריה בטנאי שיגנו על הגבולות. גרמאנים אלה הושפע מן התרבות הרומית וחלקם גם שירתו בצבא הרומי. במאה החמישית חדרו שבטים גרמאנים רבים לשטחי האימפריה הרומית. הם ברחו בבהלה מפני ההונים - שבטים אסייתיים, שזרעו הרס וחורבן באירופה. השבטים הגרמאנים שנכנסו לשטחי האימפריה הקימו ממלכות אצמאיות ובשנת 476 לספירה הדיח מלך גרמאני את הקיסר האחרון

עד לשנת מותו (632 לספירה) הצליח מוחמד להפיץ את האיסלם בכל חצי האי ערב. מוחמד אודד את המאמינים להקריב את חייהם למען הפצת האיסלאם. הוא קבע, שהמלחמה בכופרים היא מלחמת מצווה ולוחמיה צפויים לשחר רב. יורשי מוחמד, מוחמד, החליפים, יצאו למלחמות נגד הכופרים, שישבו מחוץ לחצי האי ערב. הם הביסו את צבא פרס והחלישו את צבא ביזאנטיון ובפרק זמן קצר הצליחו להקים אימפריה, אשר השתרעה על פני שלוש יבשות. בעיות רבות עמדו לפני החליפים ובעיקר בעיות הקשורות בניהול אימפריה, שבה חיים צד בצד אמים שונים

ישו היה מטיף רוחני יהודי, שחי בארץ ישראל תחת השלטון הרומי. על בסיס השקפתו הרוחנית ודמותו כבן אלוהים ומשיח התפתחה הנצרות. היום הנצרות הינה הדת הנפוצה בעולם. באמונה הנוצרית ישו נחשב לבנו של אלוהים, הישות השנייה בשילוש הקדוש וכמשיח שבמותו בייסורים כיפר על עוונות המין האנושי כולו, ושקם לתחייה ביום השלישי למותו. מכתבי הקודש הנוצריים עולה שישו פעל בגליל וביהודה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. לאחר הוצאתו להורג בצליבה התפתחה סביב דמותו ותורתו הדת הנוצרית.