ירושלים בתקופת בית שני timeline

איליה קפיטולינה (בלטינית: COLONIA ÆLIA CAPITOLINA) הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים. קיימות עדויות עמומות הנתונות לפרשנויות שונות הנוגעות למצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שניבשנת 70 ועד לראשיתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל. ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס. מספר על הקמת איליה קפיטולינה, וכן על הקמת מקדש יופיטר על הר הבית, דבר המשתקף במטבעות שנטבעו בעיר והשתמרו. רוב המידע על שלהי ימי איליה קפיטולינה, ערב התנצרותה של האימפריה הרומית והפיכת

עם הכרזת הנצרות לדת הרומית הרשמית על ידי הקיסר קונסטנטינוס בצו מילנו ב-313 לספירה, נעשתה ירושלים עיר קדושה לנצרות, היא הפכה למרכז הדתי של האימפריה הביזנטית, ובהדרגה הוקמו בה כנסיות רבות מסביב להר הבית שנותר בחורבותיו, כעדות דוממת לנפילתם של היהודים, דוחי המשיח. בשנת 333 מציין הנוסע מבורדו כי עוד ניתן לראות את סימני ההרס והחורבן על ההר, אם כי הוא מייחס אותם לחורבן הבית הראשון. כמו כן, מציין הנוסע כי על ההר מצויים של פסלים של אדיראנוס. בשנת 361 לספירה ביקש הקיסר יוליאנוס, כחלק ממאבקו בנצרות, לבנות

ירושלים נכנסה לתקופה הצלבנית עם כיבוש העיר על ידי הצבא הצלבני של מסע הצלב הראשוןבשנת 1099, והפכה לבירת ממלכת ירושלים הנוצרית - לאחר 450 שנה של שלטון מוסלמי. תקופה זו בתולדות ירושלים הייתה סוערת מבחינה היסטורית והתאפיינה בכיבושים תכופים ומעבר השלטון בין הצלבנים והשושלת האיובית המוסלמית. תקופה קצרה יחסית זו, החופפת לימי קיומה הסוערים של ממלכת ירושלים הצלבנית בארץ הקודש, הייתה תקופה יוצאת דופן בהיסטוריה של ירושלים. לראשונה מאז החורבן של העיר בשנת 70 שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - ס

ירושלים הייתה תחת שלטון הממלוכים החל משנת 1260 ועד שנת 1516. תקופה זו בתולדות העיר חופפת את שנות שלטונם של הממלוכים בארץ ישראל. ירושלים הממלוכית הייתה עיר שולית מבחינה אסטרטגית, מדינית וכלכלית, ועם זאת בעלת חשיבות דתית גבוהה, הן עבור השלטון הממלוכי המוסלמי והן עבור היהודים והנוצרים. לתפיסה זו של ירושלים כעיר קדושה אך זניחה מבחינה אסטרטגית היו מספר השלכות. אמנם ירושלים נשלטה, ככל עיר ממלוכית, על ידי מושל צבאי חילוני (נאיב), אך היה זה קצין בדרגה נמוכה. האיש החשוב בירושלים לאורך כל התקופה היה "הממו

השלטון הממלוכי בארץ ישראל הסתיים בשנת 1516 עם כיבושה של הארץ בידי העות'מאנים, לאחר תבוסת הממלוכים בקרב מרג' דאבק. בסוף דצמבר 1516 נכנס הסולטאן סלים הראשון לירושלים ללא קרב, ותושביה קיבלו אותו בזרועות פתוחות. התקופה העות'מאנית הייתה תקופת השפל בתולדות העיר בה קפאה העיר על שמריה בדלות מנוולת עד שנסתיימה עם כיבושה בידיבריטניה בשנת 1917.
מאז תום התקופה הצלבנית כמעט קפאה ירושלים על שמריה, מבחינה אזרחית. אומנם הממלוכים בנו בתי מדרש רבים, והסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר שיקם את החומה, אך עד לכיבוש המ

בשנת 638 נכבשה ירושלים על ידי המוסלמים לאחר מצור של שנתיים. לפי מסורת מוסלמית הפטריארך סופרוניוס מסר את העיר לידי הח'ליף עומאר בן אלחטאב, לאחר שזה הציע לעיר כתב כניעה נוח וסובלני ביותר. כתב הכניעה פורסם כמנשר מטעם הח'ליף עומר, והוא מכונה חוזה עומר.הוא מבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי ירושלים, אוסר על פגיעה בכנסיות ועל פגיעה ברכושם של התושבים, ומאפשר פינוי מסודר של אנשי השלטון הביזנטי, וזאת בתנאי שישולם מס לשלטון המוסלמי ויתקבל שלטונם. עד מהרה התיר השלטון המוסלמי את חזרת היהודים לעיר, והר הבית וה